האם יש הבדל בין לימוד פיתוח קול לסגנון חרדי לסגנון מזרחי?
בבסיס, בטכניקה, כל שיעורי פיתוח הקול הטובים דומים זה לזה. כדי להתחיל ללמוד פיתוח קול, לא משנה באיזה סגנון מדובר, קודם כל צריך לדעת לשיר. רק אחר כך אפשר להתחיל לדייק ולעדן את התרגילים, בהתאם לסגנון הספציפי של התלמיד או התלמידה. מה כוללים שני השלבים השונים של פיתוח הקול? ואיך ייתכן שאותם עקרונות נכונים לסוגי זמר כל כך שונים זה מזה?
טכניקה – לשיר נכון
לפני שאפשר בכלל להתחיל לדבר על הסגנון הספציפי, צריך לדעת לשיר. כמו שלפני שאפשר להתחיל להתמקצע בריקוד בלט, טנגו או צ'ה צ'ה צ'ה – צריך קודם כל לדעת ללכת כמו שצריך ולשמור על שיווי משקל. כל שיעורי פיתוח הקול יתחילו ביציבה נכונה, נשימה נכונה, הגברת השליטה על השרירים הרלוונטיים. אין ספק שהסגנון משפיע על הטכניקה. סגנונות המושפעים מערבית, למשל, דורשים כיווץ ועבודה רבה יותר עם הלשון. אבל הסגנון לא צריך לשלוט על הטכניקה. כיווץ יתר של הלשון מבטא אי-שליטה של הזמר, והשתלטות של סגנונו עליו. השירה צריכה להיות פתוחה, בריאה ועמוקה. לכן, בכל הסגנונות, לא ניתן לוותר על לימוד הבסיס ההכרחי.
פיתוח קול - סגנון חרדי
המונח "זמר חרדי" רחב מאוד. הוא מכיל בתוכו סגנונות רבים, השונים זה מזה מאוד. הסגנון החרדי נשען ברובו על החזנות החרדית. יש כמובן שני נוסחים שונים לחזנות חרדית – אשכנזית וספרדית. הסגנון האשכנזי התפתח באירופה בימי הביניים, ונעשה בו שימוש בסולמות הנקראים "שטייגר". זהו הבסיס לשירה החסידית המוכרת לנו היום, וכן למוזיקת הכליזמרים. מנגד, הסגנון הספרדי התפתח במדינות רבות ומפוזרות יותר. מקורו, ומקור ההשפעה העיקרי שלו, הוא כמובן ספרד ופורטוגל. עם זאת, בעת המעבר לצפון אפריקה, הסגנון הספרדי ספג השפעות ערביות רבות וכן צרפתיות. כפי שניתן להבין, זהו סגנון עשיר מאוד ומגוון. בסגנון הספרדי, נעשה שימוש בסולמות הנקראים "מקאם".
כלומר, בשיעורי פיתוח קול, לא בדיוק קיים "סגנון חרדי" אחד מובהק. קיימים סגנונות שונים ורבים המאפיינים את המגזר. בשיעורים אלה, יש צורך להתאים את השיעור והתרגילים הנדרשים ספציפית אל סגנון התלמיד או התלמידה. מה שנכון לשירים חסידיים, לא יהיה בהכרח נכון לפיוטים ספרדיים.
פיתוח קול – סגנון מזרחי
בניגוד לסגנון החרדי, הסגנון הים-תיכוני מוגדר ומובהר יותר. יש בו קווים מקבילים, כמובן, לזמר החרדי הספרדי – בעיקר מאחר ושני הסגנונות התפתחו באותו האזור. בשיעורי פיתוח הקול בסגנון ים תכוני, מושם דגש רב על אלמנטים הרווחים והמתאימים לסגנון זה. למשל, יש צורך בפיתוח מנעד קולי רחב, עם מעברים דקים בין צליל לצליל. חצאי ורבעי טונים, שפחות בשימוש בסגנונות מערביים ואירופאים יותר. בנוסף, נעשה שימוש בצלילים גבוהים יותר. במסגרת השיעורים, יושם לרוב דגש על פיתוח והגעה נכונה לטונים הגבוהים הנדרשים באזור הים התיכון. וכמובן, אי אפשר שלא לדבר על האלמנט הבולט והמוכר ביותר, כמעט סימן הזיהוי של הסגנון: הסלסולים. זמר מזרחי לא יישמע אותו הדבר ללא סלסולים לאורך השיר. בכדי לשיר באופן איכותי, יש להתמקצע בסלסול ולדעת לשלבו היטב בשירה.
בין אם בחרת במורה לפיתוח קול באחד הסגנונות החרדים, ובין אם בחרת במורה בסגנון ים תיכוני – חשוב לשים לב שהבסיס הוא אותו הבסיס. אין להתפשר על טכניקה טובה. טכניקה שאיננה נכונה לא תאפשר התקדמות אמתית ושיפור באיכות השירה.
לשיר יפה, אין פירושו בהכרח לשיר נכון. בנוסף, שירה לא נכונה עלולה לפגוע בך. לכן, חשוב ללמוד כיצד לשלוט על הסגנון, ולא לאפשר לסגנון לשלוט בך.
