איך לשיר מהסרעפת?

ישנן שתי דרכים אפשריות לשאוף אוויר לגוף: נשימה עליונה, מהחזה, ונשימה תחתונה, מהבטן. בנשימה עליונה, האוויר נכנס לבית החזה בלבד. בית החזה מתנפח, מתרומם, ומתמלא באוויר. הריאות מתנפחות כלפי מעלה והחוצה על מנת לאפשר לחמצן להיכנס. בנשימה זו, שרירים רבים בפלג הגוף העליון מעורבים. הכתפיים מתקשות, שרירי החזה פועלים, הגרון קשה יותר. על האזור כולו מופעל לחץ. נשימה זו לא טובה לשירה משתי סיבות: ראשית, פשוט פחות אוויר נכנס. הריאות מצליחות להתנפח פחות, ויש פחות מקום לאוויר להיכנס. שנית, כמו שכולנו יודעים, הצליל עצמו מופק ממיתרי הקול. כיווץ כל השרירים הסמוכים למיתרי הקול בעת שהם נדרשים לעבוד, פשוט מפעיל את כל הלחץ על אזור אחד מסוים בגוף. כל השרירים המכווצים מהווים מעמסה נוספת על הגוף, ומקשים עליו לתפעל גם את מיתרי הקול. זה גורם קודם כל לשינוי בקול מאחר והגוף משקיע את מירב המאמצים בעצם הפקת הקול ופחות פנוי להעשרתו והעמקתו. בנוסף, זה פשוט גורם לעומס יתר. אפשר לחשוב על כך כמו על הפעלת כל שריר אחר. נניח שמישהו צריך להרים תיק מאוד כבד. הוא יכול להרים אותו רק באמצעות אצבע אחת או יד אחת – אבל תוך כמה רגעים התיק פשוט ייפול, היד תתאמץ יתר על המידה. במאמצים גדולים במיוחד, האצבע יכולה אפילו להישבר מרוב עומס. בדוגמא זו, קל יותר להבין אינטואיטיבית שעדיף שלא למקד את כל המאמץ על קבוצת שרירים קטנה. עדיף בהרבה לקחת את התיק על הגב או להרים אותו על הכתף. בכך, המאמץ יפוזר על פני קבוצות שרירים נוספות, והסיכוי להצליח עולה פלאים.

התשובה לשאלה איך לשיר נכון היא כמובן באמצעות שימוש בנשימה נמוכה. בנשימה הנמוכה, שריר הסרעפת מתכווץ ונמשך כלפי מטה. הבטן עצמה מתנפחת, מאחר שהסרעפת לוחצת על איברים הפנימיים ודוחפת אותם מעט. הריאות נמתחות ומתרחבות כלפי מטה, ואוויר נכנס בהן. באופן זה, גם יש מקום ליותר אוויר, וגם המעמסה משתנה ופוחתת. הלחץ על מיתרי הקול והגרון יורד, יש שליטה רבה יותר באופן הוצאת האוויר, ומיתרי הקול פנויים לעבודה עדינה ורגישה יותר. מסיבה זו, חשוב להשקיע בפיתוח קול מהבטן, ולא "לזרום" עם שירה מהגרון בלבד. כאשר תלמידים עסוקים בשאלות איך לשיר גבוה ויפה, איך לשיר נמוך, איך להגיע לטונים גבוהים בשירה או אפילו איך לשיר מדויק– התשובה תמיד תהיה קודם כל, פשוט לשיר מהבטן.